משמורת משותפת או הסדרי ראיה

כאשר בני זוג מתגרשים, ולהם ילדים מתחת לגיל 18, על הצדדים לקבל החלטה בנוגע  להסדר משפטי הקובע אצל מי מההורים ישהו הילדים, ומה תהיה חלוקת זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים, והחשוב מכל מהי החלוקה של "האחריות ההורית" של כל אחד מהצדדים כלפי ילדיו.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר כתבה באחד מפסקי הדין שלה: "התחושה שלי היא שהמילה משמורת משותפת הפכה לאיזה שהוא מושג סמנטי שנלחמים עליו. כאשר מדובר בשני הורים טובים, מטיבים, ראויים, כאשר ממילא ישנם הסדרי ראיה נרחבים, כולל לינה, אינני רואה מדוע שלא לתת לשני ההורים את האפשרות לקחת אחריות משותפת לגבי הילדים".

בפסק דין נוסף שלה (תמ"ש 53472-12-11), מציינת כבוד השופטת ורדה בן שחר: "בשנים האחרונות החלה להתפתח גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, כשהשאיפה היא לאחריות הורית משותפת"

ראוי לציין שהמונח "משמרות משותפת" כלל לא מוזכר בחוק אלא הוא "תוצר" של המערכת המשפטית. בעקבות המלצות ועדת שניט (2008) החלו בתי המשפט לעשות שימוש גם במונח "אחריות הורית משותפת" בו אף אחד מההורים לא מוגדר משמורן, ויש הרואים בו מונח המתאר את הגדרת אפוטרופסות שני ההורים. גם כאן, שני ההורים בעלי הגדרה הורית שווה, ללא קשר לחלוקת זמני השהות.

בית  המשפט העליון בפסק דין ע"פ 5463/11 הבהיר עניין זה:  "מן ההסדר הקבוע בחוק הכשרות מתחדדת הבחנה בין שני מושגים של משמורת – משמורת משפטית ומשמורת פיזית. במצב הרגיל, שני ההורים הם המשמורנים המשפטיים של הילד, במובן זה שלשניהם יחד מסורה הזכות לקבוע היכן יתגורר והיכן ישהה. בשל אילוצים מעשיים, במקרים רבים שבהם אינם מתגוררים יחד, הילד גר דרך קבע בביתו של אחד מהם, כפי שמורה בית המשפט. במקרה זה, אותו הורה הוא בעל הזכות למשמורת פיזית בילד, ואילו ההורה האחר זכאי להסדרי ראייה. במקרים אחרים, שני ההורים חולקים גם במשמורת הפיזית, כך שהילד מחלק את זמנו בין בתיהם. מכל מקום, לענייננו חשוב להבהיר כי גם כאשר אחד ההורים אינו המשמורן הפיזי של הילד, הוא אינו מאבד בכך את מעמדו כאחד המשמורנים המשפטיים שלו, מן ההיבט של הזכות לקבוע היכן יגור הילד, ומה יהיו אורחות חייו"

כבוד השופטת תמר סנונית פורר כותבת בתמ"ש 4881-10-12  קובעת כי : "לעיתים במסגרת ההליך ניכר היה כי זירת האגרוף המרכזית של ההורים הינה שלושת הילדים וכי תפיסתם את הסכסוך הינה כי מי "שיקבל" את הקטינים הוא שיזכה ב"פרס" ומי שלא יקבלם משמע קיבל "עונש". לא למותר לציין כי רטוריקה כזו ותפיסה כזו הינה שגויה מן היסוד. הקטינים אינם "של" הוריהם. הם אינם חפץ ואינם כלי. שהותם עם הוריהם וחייהם איננה פרס או עונש. השיקול היחידי הרלוונטי בבואו של בית המשפט להכריע בגורלם של הקטינים הינו ניסיון לזקק מה היא טובת כל אחד מהקטינים ומה ישרת הכי טוב את צרכיו, רצונותיו וחייו".

כבוד השופט בנימין יזרעאלי בתמ"ש 22141-07-11 קובע כי "במקרה בו מתרשם ביהמ"ש באופן חד משמעי כי המאבק סביב סוגיית המשמורת הפך להיות מאבק אישי בין ההורים, הרי שלא רק שאין מקום להכריע מיהו ההורה המשמורן, אלא דווקא ישנה חשיבות להימנע מ"להעניק" הגדרה זו לאחד מההורים, דווקא מתוך ראיית טובתם של ההורים ובעיקר את טובתם של ילדיהם."

על חשיבות ההורות המשותפת לילדים נכתב רבות, הן בספרות הטיפולית והן הספרות המשפטית. כבוד השופטת רותם קודלר עיאש בתמ"ש 13620-07-12 כותבת כך: "יש להביא בחשבון כי בשנים האחרונות התפתחה והתגבשה גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, על רקע שאיפה לאחריות הורית משותפת המביאה לידי ביטוי את האפוטרופסות המשותפת שנקבעה בחוק הישראלי. מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים. מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק לילדים תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם."

לאחר פרסום ההלכה החדשה של בית המשפט העליון בתיק בע"מ 919/15 (שעסקה בקביעת תשלום "מזונות ילדים" במקרה של משמורת משותפת), התחדדה ההבנה שלעצם הגדרת זהות "ההורה המשמורן" אין כמעט משמעות כלכלית, שכן שישנם מקרים בהם ראוי להפחית את סכום המזונות בהתאם לחלוקת זמני השהות של הילדים עם הוריהם ולאחריות ההורית של כל הורה מול ילדיו.

בעקבות פסק דין 919/15, בבתי המשפט למשפחה, השופטים בוחנים בעיקר את חלוקת זמני השהות של הילדים עם ההורים, ואת המעורבות של ההורים בחיי ילדיהם, ולהגדרה ההורית השווה – משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת – אין כמעט כל חשיבות לנושא הכספי.

חשוב להזכיר מספר גורמים שיש בהם כדי לאפשר חלוקת אחריות משותפת:

• ישנה חשיבות גדולה לתקשורת איכותית בין ההורים: יודגש – אין כל דרישה ל"יחסים טובים" בין ההורים, אולם, צד שיסכל תקשורת פונקציונלית מועילה, שתאפשר ניהול איכותי של ההורות המשותפת עלול לאבד את זכותו להורות משותפת.
• מרחק מגורים: ישנה חשיבות למגורים בסמיכות זה לזו. עניין זה אינו "תנאי" מקדמי, אולם צריך לזכור שלילדים יש חברים ופעילויות באזור מגוריהם, ובדרך כלל במסגרת של הסדרי ראיה נרחבים ושוויוניים, הילדים אמורים להמשיך את שגרת חייהם. במצב של מרחק מגורים רב זה מזה, הילדים בסופו של דבר "יצביעו ברגליים" כשהם מעדיפים מגורים עם הורה אחד על פני השני.
• ישנה חשיבות למעורבות של ההורה בחיי הילדים ולא רק באיסוף והשבה של הילדים לבית הספר: ככול שההורה יהיה מעורב יותר בחיי ילדיו, כך יהיה ניתן לשנות את השיח ממושג "הסדרי הראיה" (שהוא שיח טכני של "איסוף" ו"השבה") לשיח של "אחריות הורית" (שהוא שיח של מהות אמתית).
• הגדרת הורה מרכז או חלוקת סמכויות: ישנן משימות שלא ניתן לבצע בשניים גם כאשר יש הורות משותפת, כגון: רישום לבית ספר, רכישת בגדים, רכישת מתנות לימי הולדת של חברים וכ'. ישנה חשיבות להגדרת "הורה מרכז" בנוגע לתחומי אחריות שונים ובכך למנוע מצב של הסרת אחריות מוחלטת כלפי צורכי הילדים בטענה שההורה השני אחראי מושתף.

לסיכום הדברים: חשוב לדעת, שלעיתים אבות חושבים שרק אם יגידו שהם מעוניינים בהסדרי ראיה נרחבים או שווים לאלו של האישה, הם לא ישלמו דמי מזונות ילדים, וישנן אימהות שחושבות שרק אם ילחמו על הגדרת  המשמרות הן ייהנו מיתרונות ביחס לילדיהן על פני האבות. אולם, במהלך השנים האחרונות, הולכת ומתבהרת התמונה האמתית, שלצד הזכות להיות הורה ישנה גם חובה ואחריות הנלוות אליה, וזכויות וחובות אלו, מושתות על שני ההורים בחלקים שווים, וככול ששני ההורים יבינו שניהול מאבק מיותר רק על ההגדרות היבשות, יפגע בראש ובראשונה בילדיהם.

עופר ליפשיץ ושות' הינו משרד עורכי דין המתמחה בדיני משפחה, מקרקעין ונדל"ן. צוות המשרד, הינו בעל הידע והניסיון המקצועי הדרושים בכדי להוביל ולנצח במשא ומתן ובהליכים משפטיים.

עו"ד ליפשיץ הינו אחד מעורכי הדין הפעילים ביותר בתחומי התמחותו, כשהוא נמצא בכל רגע נתון בחזית העשייה המשפטית בתחום דיני המשפחה ומקרקעין. עובדה זו מאפשרת לעו"ד ליפשיץ להיות מעודכן בכל רגע נתון בהתפתחויות ובשינויים של הוראות החוק ושל פסיקת בתי המשפט השונים.

המידע המפורט במאמר זה נועד למתן מידע ראשוני בלבד ונכון למועד כתיבתו, ואין להסתמך על האמור לעיל מבלי להתייעץ עם עורך דין מומחה לפני נקיטת פעולות כלשהן.